עת רצון: סדק בזמן / דודו ליברמן

הפסוק בתהלים אומר - וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ : מקובל במסורת היהודית לדורותיה שעשרת הימים הראשונים של השנה הם אותה 'עת רצון' בה תפלות נענות. יש משהו קשה להבנה באמירה זו.  מחד – מה הקשר  בין נתון אובייקטיבי וטבעי כ'זמן' לבין שאילת היענות התפילות הכרוכה בגורלו של אדם, ואיכות מערכות היחסים בין האדם לאלהיו. ואף יותר מכך – אם ראוי שהתפילה תיענה, מדוע לא תיענה בכל זמן? האם ה'טיימינג' הוא  שיעזור לה להתקבל?

כדי להתמודד עם השאלה נצא למסע קצר  בטקסטים העוסקים בעניין זה.

במקרא מתוארות תפלות רבות, מהן שנענו ומהן שנדחו ואין למצוא שם התייחסות מיוחדת לזמנה של התפלה.

התלמוד מדבר על עת כעס של אלהים שהיא ההיפוך של עת רצון, ומסביר את יכולתו של בלעם לקלל את ישראל, בכשרונו לזהות את רגע הכעס האלהי ולהתכוונן אליו. משמעות תפיסה זו היא שיש שעות שבאופן מטפיסי הן שעות לא טובות ובהן צריך 'להוריד פרופיל'. מכאן אפשר ללמוד על המושג המהופך – עת רצון.

תפיסת המקובלים מורכבת יותר, ופחות דטרמיניסטית. ר' מנחם רקנאטי מסביר את הביטוי 'עת רצון' כך: העת – שהיא מושג אובייקטיבי – מתחבר עם הרצון העליון שהינו מושג סובייקטיבי, ואז מתקבלת התפילה. מכאן שאכן יש עת קשה, כגרסת התלמוד, אבל ניתן להשפיע עליה, לשנותה, על ידי המשכת חסד עליון לתוך הרצון, כלומר על ידי ניסיון לשנות את רצונו של ה' לטובה.

הזוהר הולך בדרך דומה ומוסיף שרצון זה הוא רצון עתיקא בלא טעם כתר עליון כלומר, תפלה מתקבלת כשמתעורר הרצון הקדום של אלהים –  לברוא את  העולם, את ישראל, את האדם המתפלל. זהו רצון ללא טעם, האהבה והחשק קודמים לרציונליזציות שלהם ולכן התפלה תתקבל כי היא פונה לא להנמקות אלא אל האהבה והבחירה הראשונית. הזוהר כבר לא עוסק במטפיסיקה מבחוץ, ככוח תקיף, אלא מבאר אותה כפרי מהלכים פנימיים, נפשיים כביכול, של האלוהות, ומתבקשת ההקבלה למערכת יחסים בין אוהבים שיש לה וותק ועומק, והיא יכלה לחזור לתקנה אם הם יתחברו לרגעי אהבתם הראשונים.

תלמידו של ר' נחמן מברסלב, ר' נתן, בספרו ליקוטי הלכות תפלה ה, כותב: עיקר התפלה הוא התגלות הרצון בחינת ואני תפלתי לך ה' עת רצון – תפלה היא התגלות רצונו של האדם – לא של אלהים.  אם מפרשים כך, כל העניין מתהפך, איננו תלויים לא בתזמון מטפיסי, ולא במהלכי נפש אלוהיים אלא רק בהשתנות פנימית בתוכנו – להתחבר לרצונותינו ולבטאם בעוצמה. אם נעשה כך נמצא את אלהים נענה לנו. וכמו שנאמר מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ – מקשיי המיצר והמצוקה ומתוקף הרצון להתרחב ולהיוושע באה הישועה.

*דודו ליברמן מנחה את בית המדרש המתחדש באלול. נושא הלימוד לשנת תשע"ו: תפילת האדם. לפרטים

Be Sociable, Share!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>