אלה / אסתר קמרון

בנפש האדם הומה הרגש
כינור כים רחב ומגוון
ומבקש הוא ניב יתאים לשגב
שבו חזה, שבו הוא מחונן.
ומי על הלשון גזר היובש
הזה, שטוח כיום-יום שומם?
כשהעין מביטה לגובה,
איך חל על הכנף איסור להתרומם?
ומי טען שאין לסור מדרך
שגרה, לראות מה שם בוער, קורא?
ומי שלל משיברון את ערך
הבכי, ומחורף היורה?
זה סיף אופנה שסף חבלי תפילה,
לעג אורב לבכי ולרון
והתמסרות לשחת מובילה,
אך גם מהימנעות בא חידלון.
הבה לרגש נחדש אלה
לשמור אותו בצדק כבארון!
00000000000
* אסתר משתתפת בסדנה לכתיבה יוצרת באלול בהנחיית חוה פנחס-כהן.
0000
000000
Be Sociable, Share!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>