פנינה דולינסקי / הגבעות משתפלות רחבות

הגבעות משתפלות רחבות, מעליהן נישאים ההרים כחולים ומשוננים, ראשיהם טובלים בעננים. זהרורי חמה מנצנצים מבעד לעננים.

מן הגבעות זורמים אשדות מים, היוצרים בסופו של יום דלתא של אדמה חומה ודשנה בשיפוליהם.

אנו יושבים שוקטים . שלווה.

אני מתבוננת בגבעות וחושבת על גופי. מלא, דשן, כבד תנועה . הייתי רוצה לרוץ, לטפס על הגבעות. להיות דקה וארוכה, אבל לא באצבעות.

אני שואלת את אישי-

-           למה יש לך בטן כזו גדולה , איך זה קרה?

-           יש לך בעיה עם זה?

-           זו הייחודיות שלי.

-           הייתה.

-           עם כל האהבה שלי אליך, את עדיין צריכה להיות מיוחדת?

-           תמיד.

-           את מיוחדת.

-           ואתה?

-           גם.

-           מאז שאתה לובש את הבגדים של אחי, אתה גדל.

-           מה? את מדברת שטויות, ועוצם את עיניו.

וממתי אני גדלה, עולה בי מחשבה. היכן הילדה הרכה שדחפו לה אוכל, שנלחמה, שהקיאה. אולי המאמץ שנדרש לנצח הביא לכניעה.

מתי ויתרתי. פחדתי מהעוזרת גננת, שהרביצה לי. היה מן לחם כזה, חצי פרוסה יבשה וקקאו עם קרום ולא אכלתי. אוי ואבוי.

דורה, גבוהה. אח"כ בנה מת מסרטן הערמונית. זכורני שבאה לבקר את השכנה וברחתי.

בגן חובה היה אוכל טעים. מרק , קציצות דג, גבינה מוקצפת ורודה ומתוקה. אכלתי בהנאה ואף בקשתי תוספת.

כשחזרתי הביתה מהגן, דבר ראשון הושבתי לשולחן לאכול.

מעניין שלא אמרתי שאיני רעבה. כאילו לא העזתי להעלות בדעתי לסרב.

 אני אוהבת את הכובד. את הרוחב. את חוסר התנועה. את המלאות. את החמימות.

אני ילדה טובה.

00000000000
* פנינה דולינסקי משתתפת בסדנה לכתיבה יוצרת באלול בהנחיית חוה פנחס-כהן.
0000
Be Sociable, Share!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>