קול דממה / רונית לוינגר

הפעם לא הרגשתי תקווה ולא ייאוש, רק ציפייה שהמסע הזה יגמר ונגיע בחזרה לביתנו. לא רציתי לבוא  התחננתי בפני בעלי  שישאיר אותי בביתנו שם אשמור  ואשגיח על הרועים והעובדים. הוא סירב ואמר כי כל עוד אורח נשים לי, עלי להמשיך ולהתפלל ולקוות  לפרי בטן כמו שרה אשת אברהם. כל חודש שמעתי את הסיפורים הללו כשניסה לעודד אותי בימי  בדידותי. הוא ישב מחוץ לאוהל בקצה המחנה וסיפר לי על הניסים  העתיקים והנפלאות של אלוהינו, נטע בי תקווה  וחיזק  אותי עד הפעם הבאה. היכן הוא החביא את צערו אינני יודעת. כל ערב  פיזר את שערי וליטף  אותו והשביע  אותי להמשיך ולקוות ולא להתייאש, ולבוא אליו בלב שלם ובנפש חפצה.

בשבועות האחרונים בכיתי בכל ערב וביקשתי שיפטור אותי מהמסע. לא יכולתי לומר לו כי איבדתי את תקוותי לאחר כל כך הרבה אכזבות ותפילות. לא יכולתי  לספר  כי יהיה לי קשה לצאת למסע  כה ארוך עם פנינה וילדיה בעוד אני פוסעת לבדי באין ילד שיאחז בידי..

בערב האחרון לפני צאתנו  אלקנה מחה את דמעותיי והבטיח לי כי זו הפעם האחרונה שהוא מכריח אותי לבוא לשילה. להבא הוא  יתפלל עבורי  באוהל המועד ואני אשאר בביתנו. ..  וכך יצאתי לדרך למרות הכל ברוח טובה, ידעתי שזהו המסע האחרון. בדרך עזרתי לפנינה ככל יכולתי, הרמתי את הקטן ואחזתי בידו של השני, האכלנו את הילדים  ביחד וסיפרתי להם את סיפורי האבות  לקראת השינה. הפעם לא התפללתי כל ערב כדרכי, והלכתי לישון מוקדם חובקת את הילדים והילדות ומצמידה אותם לגופי. המסע טיהר אותי  מטרדות היום יום, השכיח מריבות ישנות וחדשות  וכל יום הבטתי בנופים הנפרשים לפני כמגלה ארץ חדשה ונפרדת ממנה בפעם האחרונה.

 בבוקר החג לאחר שרחצתי את גופי לבשתי שמלה לבנה חדשה אשר גלשה עד לכפות רגלי וכיסיתי את ראשי בבד לבן כמנהג הנשואות. לא גזזתי  את שערותיי מאז נישואי לאלקנה וכפי שנהוג בשבט שלנו נדרנו לעשות זאת רק  עם  הולדת הבן הבכור.לקראת הטקס  ביקש  בעלי שלא אקלע את צמותיי ואשאיר את שערי שהתארך במשך השנים, פזור על גבי. הוא חייך בראותו אותי בבוקר  וידיעתי שבעיניו אני עדיין אותה נערה צעירה שהשמש מזהיבה  את שערה והרוח מבדרת את שמלתה.

באור השחר הלבשנו את הילדים בבגדיהם הלבנים  החדשים ואחזנו בהם היטב.  גם אני החזקתי  בכנף בגדו של בעלי כדי שלא אאבד אותו בדוחק ובצפיפות.  סביבנו נאספו רבבות אנשים לבושים בלבן, כל שבט בבגדיו המסוגננים  בכיסויי הראש הרקומים  ובמזמורים הייחודיים לו. ידעתי שזו הפעם האחרונה בחיי שאני רואה  את המקום הקדוש  הזה ונפרדתי בעיני מהתמונה הנפלאה של אוהל המועד המעוטר ברקמת זהב וכסף ודגליו האדומים  מתנופפים ברוח.

 חיפשתי בעיני את  הכוהן הגדול אך הפעם ראיתי רק את שני בניו מנהלים את טקס הקורבן. אלקנה הגיש לי  את מנתי אך  לא יכולתי לאכול כאילו המילים שרציתי לומר חנקו את גרוני. לפתע ראיתי מרחוק  את עלי הכהן הזקן, עדין זקוף וגבוה מעל כולם. הוא היה לבוש בחלוק לבן מפואר  ולצווארו אבנים טובות שנצנצו  בשמש. תמיד רציתי לגשת אליו אך התביישת. הפעם, החלטתי ללכת  אליו. זוהי ההזדמנות האחרונה שלי לבקש מהכהן הראשי  להתפלל עבורי שאזכה להיות אם בישראל.

חצצו בנינו עשרות גברים המחזיקים את הקרבן המיועד ומנסים להגיע  לתורם לאש התמיד. ניסיתי להתקדם  אליו אך האנשים והחיות חסמו אותי ואם הצלחתי לעבור אחד צץ לפני השני. המשכתי להידחף בין כתפיים וידיים גסות  ולנסות להתקרב לעלי כהן.  הגברים דרכו על שמלתי וגם כיסוי הראש שלי נשמט מראשי מבלי שהבחנתי, בעודי מתקדמת שורה אחר שורה. שערי הפרוע  ופני הבוכיות משכו בסופו של דבר את תשומת ליבו של עלי.  הוא הביט בי בכעס ונזף בי על הופעתי הלא מכובדת במקום הקדוש. כרעתי על ברכי ונישקתי את בגדו. הכל סבב סביבי, הגברים הממתינים בקוצר רוח, געיות החיות המפוחדות, רעש הלהבות המתנפצות ומעל כולם מבטו החמור של עלי.  בכיתי ללא הפסק ולא יכולתי לדבר. הוא נתן לי מעט  יין לשתות וזרועותיו אספו אותי ברוך לתוך האוהל. איני זוכרת את מה היה שם, היין עלה לראשי וקמו  בי חזיונות ומראות תעתועים. צנחתי מסוחררת על המרבדים הרכים  והתעוררתי רק  לעת השקיעה. עלי הכהן היה לידי  וידו הייתה מונחת על ראשי.  דממה אפפה את שנינו.  בשקט הזה שמעתי את  עצמי מספרת  לו בלא קול  על ייסורי, על רצוני הרב להיות אם, על בעלי שעדיין אוהב אותי, אישה עקרה וריקה שכמותי. בקול דממה שמעתי  את המענה האלוקי כי בקשתי תענה.

התנאי היה פשוט ואכזרי. עד שייגמל אטפל בבן שייוולד ואחר כך אעביר אותו לידי אביו.

קיבלתי עלי את הדין.

* ד"ר רונית לוינגר משתתפת בסדנה לכתיבה יוצרת באלול בהנחיית חוה פנחס-כהן.

Be Sociable, Share!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>