מעגלים / רונית לוינגר

הטלפון צלצל בשעת לילה מאוחרת. התעוררתי וחיפשתי בעודי  מנומנמת את הטלפון הנייד ליד מיטתי. רק  דינה הייתה מתקשרת אלי בשעות כאלו, חשבתי בלאות. להפתעתי זיהיתי את שמה על הצג,  וקולה קלח בשטף בהיר  וצלול כאילו המשיך לזרום   בעשר השנים  האחרונות בהן לא נפגשנו.  "אני שולחת לך הזמנה לחתונה של ריבקי, את חיבת לבוא ולראות  כמה גדלה ויפתה".

התיישבתי מופתעת, רבקי.. שמה התנגן בראשי, נזכרתי  בלידה הקשה בה הייתי לצידה של דינה.  שעות ארוכות  עודדתי אותה, עיסיתי את גבה, וניגבתי את הזעה ממצחה. נזכרתי במגע  הראש הפעוט והרטוב שנח על זרועותיי,  התינוקת הראשונה שלנו.

הייתכן ..חתונה, חזרתי בליבי על המילה, איך רחקתי ממנה  ואיך  נמתח חוט הזמן והפריד  בנינו.

"ומי החתן" התעניינתי בכדי למלא את השתיקה שהשתררה,

"תלמיד חכם" ענתה בגאווה "זוג משמיים".

"האם אזכה לראותו" תהיתי

"תבואי בעזרת השם ותראי את שניהם בחופה" ענתה דינה בביטחון, "יהיה חזן נפלא ובחורי הישיבה ירקדו לפניהם במעגלים", ואז המשיכה בשקט ובדחיפות   "בואי בבקשה, אני כל כך מתגעגעת ורוצה לראותך"

רוח קרירה נשבה מהחלון הפתוח ובעודה מדברת התכרבלתי והתחממתי מתחת לשמיכה.

נזכרתי בחופש הגדול האחרון שלנו באילת. החדר הלוהט במלון הקטן, שרשרת הבירות שציננו אותנו עד הבוקר. השחייה הלילית בעירום, יום השישי בו רקדנו צמודות  וכל הבנים שרו ומחאו  כפיים במעגל סביבנו.

באוטובוס הביתה עוד ישבנו אחת ליד השנייה ונרדמנו ראש על כתף, אך אחר כך שתינו נבהלנו מעצמת הגילוי שחווינו  וכל אחת פנתה לדרכה. דינה חזרה בתשובה והכירה את בעלה, ואני ניסיתי לשחזר את אותם הרגעים המופלאים כל חיי, ללא הצלחה.

במשך השנים דינה נשאבה לקהילה שבתוכה היא גרה. הבובות שהבאתי, לא היו צנועות מספיק והיא החזירה לי אותן בפנים נכלמות. הבגדים שקניתי לרבקי  היו צבעוניים מדי, היא ביקשה שאגיע לשכונה שבה גרה עם חצאית ואם אפשר עם מטפחת או לפחות בשיער אסוף. הסכמתי לכל ובלבד שנוכל להמשיך להתראות.

היינו יושבות על שני כיסאות צמודים  ליד  שולחן האוכל  באמצע הסלון,  משלבות אצבעות  של געגוע. היינו מדברות וצוחקות   בשקט עם פה סגור, כמו בכיתה, עד שבעלה היה חוזר מהישיבה, עיניה היו נתלות בו בחיוך, ואני הייתי נשמטת מידה  והולכת.

במשך השנים שפתה הלכה והצטמצמה, משפטים כמו "בעזרת השם", ו"אם ירצה השם" חזרו ונשנו ודינה שלי האש הצחקנית הלכה וכבתה. כאשר חמותה עברה לגור אצלם עברנו לדבר בטלפון ..רבקי החלימה מעוד ניתוח.. ויואב נולד.. ודן .. ואביה ..ואני סיימתי את התואר.. ועברתי לעיר הגדולה .. ובעלה החל לעבוד..ופתחתי תערוכה והרב לא אישר.. .

תמיד הייתה זו היא שהתקשרה,  מאוחר מאוד בלילה כשכולם הלכו לישון, אף פעם לא הספיק הזמן ותמיד נותרתי כמהה ומתגעגעת.

ההזמנה שהגיעה לאחר כמה ימים  הייתה פשוטה כנראה במתכוון. הכיתוב היה מסולסל וארכאי והתאריכים נרשמו לפי הלוח העברי. חיפשתי שוב ושוב, אך  שמה של דינה  לא הוזכר, כמקובל אצלם. ולמרות זאת לא יכולתי לשאת את העלבון, את ההתבטלות הזאת, איפה המלכה ואיפה כבודה איפה דינה שלי לאן היא נעלמה.

עולמה הפנימי הלך ונסגר  בפני, ומרחק רב נפער  בין ימי החול והשבת, בין כותרים חדשים   לבין ספרי הקודש שמלאו את ביתה. ובעיקר בין עננת המשפחה שלוותה אותה בכל, וביני   שנותרתי  ספונה בבתי הקפה, מביטה דרך החלון החוצה ועורגת למגע יד מזדמנת.

לא הצלחנו לדבר  ולא  ראיתי אותה  שנים, ופתאום הטלפון הזה וההזמנה הדהויה והאילמת לחתונה של רבקי.

ליטפתי את הנייר הצהבהב והצמדתי אותו לפני לנסות להריח ולחוש את מגעה.

 דמעותיי טשטשו את המילים והפכו אותן לכתמי אור וצל.

הבטתי  בעצמי במראה המוארת  וראיתי  את שערי הארוך  וגופי הנערי, וידעתי  שאהיה שם   זרה  ולא שייכת.  תיארתי לעצמי איך תחוג  סביבה  חבורת הנשים  שיחצצו וירחיקו אותה ממני כפי שעשו  זאת עד עתה. אותן הנשים הרואות את גופה הרך כשהיא מטהרת מדי חודש בעוד אני בכל בוקר  משתברת  מקיר אל קיר בבריכת השחייה שבביתי.

היא התקשרה, הזכרתי לעצמי, היא ביקשה  שאבוא. החוט שנקשר בנינו באותם ימים רחוקים לא נפרם ולא נחתך ומה שזרם בנינו לא חרב.

אלך, החלטתי. אגיע מוקדם, היא בוודאי  תעמוד בפתח הכניסה והאור יחלוף וילטף את  עור פניה וידיה. עיניה יתנוצצו והיא  תחייך את חיוכה הרחב, כשתראה אותי.

 אוכל לחבק אותה, לאסוף אותה אל ליבי ולנשק את לחייה החיוורות.

אוחז בידה  ולא ארפה ונרקוד כל הערב במעגלים  סביב הכלה.

22.3.15

* ד"ר רונית לוינגר משתתפת בסדנה לכתיבה יוצרת באלול בהנחיית חוה פנחס-כהן.

Be Sociable, Share!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>