אסתר קמרון – בשפת המפנים: נסיון שיחה עם שלום ירושלמי

>> אסתר קמרון –  משתתפת בסדנה לכתיבה יוצרת באלול.

אחי, אומרים תכופות שצריך לשמוע  את קול האחר.  ובכן, אנסה לשמוע את הקול שלך.  בגיליון "יומן" של "מקור ראשון" שהופיע בערב שבת אחרי פינוי עמונה (2017) כתבת מאמר בכותרת "בעמונה ייסדתי" הפותח:

"משאיות האשפה של עיריית ירושלים והמפגינים של ניר ברקת חסמו ביום שני את הכניסה לכנסת…"

כמובן, שביתת העיריה לא הייתה נושא המאמר.  זה היה רק הקדמה לנשוא: עמונה.  לקשור אנשים שרוצים לגנות אותם בדברים מואסים, כמו אשפה או חיידקים או חרקים – הטכניקה מוכרת מאיפוא שהוא.  אולי תוכל להזכיר לי.

בפסקה השנייה הגעת לנושא שלך.

"בסוף העלייה, בגן הוורדים, מצאתי את עצמי בהפגנת המתנחלים.  על בימת הכבוד, בקו אוויר מעל משרד ראש הממשלה והכנסת, ישבו ראשי המועצות האזוריות ביהודה ושומרון ואתם פעילים ורבנים חשובים מהציונות הדתית…הבדל הגובה לא היה מטפורי בלבד.  הבימה בגן הוורדים היה הממשלה האמתית, וראשי המועצות הם השרים שמנווטים מלמעלה את העם ואת המדינה.  אביחי בוארון מעמונה, מנחה האירוע, הוא מזכיר הממשלה הלא דמיונית הזו גם בימים אלה שבהם הוא מפונה מביתו בעמונה.  רק בית המשפט העליון השקיף אל ממשלת המתנחלים מגובה, והוא בולם את הזעזועים שהיא יוצרת.  בינתיים."

טכניטקה מס' 2: כשרוצים להתקיף אנשים חסרי-אונים, מתארים אותם כבעלי הכוח האמתי.  כמו זקני ציון.

או שמא אתה באמת מאמין שמדובר בכוח המסוגל להטיל את רצונו על המדינה, ולא בקבוצת אנשים שספגו מכה קשה, המרגישים חסרי אונים לא רק מול בג"ץ צורר יהודים אלא גם מול ממשלה ימנית כביכול המתייחסת אליהם כאל לא-בני-אדם שאין צורך לקיים כלפיהם שום הבטחה, המנסים לעודד את עצמם, לשמור על התקווה?  השימוש בטכניקה הזאת מגיע לשיא כשאתה מונה את האויבים שמהם נתניהו "בונה" עצמו:  "איראן, ממשלות זרות, ערבים, שמאל, תקשורת, ארגוני זכויות אדם וכן הלאה, מונחים כולם בקדרה אחת ועולים באש שהוא מסית."

וואו, איזה כוח יש לאדם הזה!  האמת היא שיש לו – לנתניהו — את כל האויבים האלה, וזה נס לא קטן שהוא החזיק מעמד, במדה מסויימת, זמן כה רב.

"הפינוי של עמונה ומחזות הקשים וקורעי הלב…"

האם המחזות האלה קרעו גם את לבך, אחי?  או שמא צריך לקרוא את המלים האלה בנימה של סרקזם?   לא חשוב, המחזות "מסמלים בעצם עוד ניצחון אדיר של תומכי ההתנחלויות."  כי "חוק ההסדרה הנוראי עומד לעבור בשבוע הבא בכנסת…"

רגע.  מה שקורה עכשיו בסוריה, למשל, זה נוראי.  אם גם חוק ההסדרה נוראי, אז הוא בוודאי יגרום לגרירת משפחות פלסטיניות מבתיהן, לכל הפחות.  אבל לא.   הוא אמור רק  למנוע גרירת משפחות יהודיות מבתיהן.  וזה כנראה נוראי.   אבל בעצם חוק ההסדרה לא יגרום לשום דבר, כי בג"ץ יפסול אותו בהרף עין, כל ילד ידע את זה מראש, והעברת החוק הזה הייתה פרסה אחת גדולה.  כפי שמשה פייגלין אמר, בעוד כמה שבועות יישאר ממנו רק הריסות עמונה ועוד רושם רע שנוצר אצל אומות העולם.

"הממשלה מאשרת עוד בניית אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, מול שורה של קרוונים וצריפים שהיא מפנה בעמונה."

אשר לבתים שאישרו בינתיים – נקווה.  כמה הבטחות הממשלה כבר הפירה כלפי המתנחלים?  אבל סליחה, אדוני, אותה "שורה של קרוונים וצריפים"  כללה לפחות בית אחד שבעליו בנה במו ידיו.  זה לא היה וילת פאר כמו שיש לשופטי בג"ץ או דירה נאה כמו שאולי יש לך.  אבל לאחרונה ראיתי בישוב בגודל של עמונה בית כנסת זעיר שאחד מן התושבים בנה מאבני המקום, ושבו, שמעתי,  תמיד מישהו לומד.  איני יודעת את מחיר מבנים כאלה בשוק נדל"ן, אבל בעיני בעליהם הם יקרים עד מאוד.  וחוץ מזה מדובר לא רק בעמונה אלה באלפי בתים נוספים שיוכלו להיהרס על סמך בעלות ערבית מפוקפק ביותר שגילו לא ערבים אלא אנשים החושבים כמוך.

ומה הבעיה שלך, אחי, עם ההתנחלויות?  הם הורסים את הסיכויים להגיע אי-פעם ל"הסדר מדיני עם העולם הערבי והפלסטינים"?  אבל האם היו אי-פעם סיכויים כאלה?  לקראת סוף המאמר אתה מתלונן שלא עומדת מול נתניהו "אופוזיציה אמתית, לוחמת, שיודעת מה לעשות.  התחושה שלי היא שרוב הציבור … לא מאמין בשלום אמתי עם הפלסטינים, אף אם היה מוכן לתת לזה צ'אנס."

שאוזניך ישמעו מה שפיך מדבר.  אם יש למתנחלים כח כל שהוא, הוא נובע העובדה שרוב היהודים הגרים בארץ אינם מאמינים ב"הסדר" כזה שהמתנחלים "מפריעים" לו, ולכן הם תומכים בימין, גם במחיר מדיניות כלכלית שלא כולם אוהבים.  החיים הם תנאי מקדים לצדק כלכלי, והעם רוצה לחיות.  לא ברור שהרצון הזה יתגבר על רצון נגדי של איראן, ממשלות זרות, ערבים, שמאל, תקשורת, ארגוני זכויות אדם (כביכול), ה"רוקד[ים]” –האשמה זאת מוצדקת לחלוטין–"עם שונאינו באירופה."   ודרך אגב, אם בג"ץ נוגד לרצון העם, מי כאן אנטי-דמוקרטי?

לקראת הסוף אתה מצטט מייל ממתנחל קיצוני באמת, אחד מן המועטים ביותר שביצעו מעשי טרור נגד ערבים. האדם הזה, כמו מנהיגי אותה "ממשלה אמיתית," מנסה לשכנע את עצמו בכוח המדומה של המתנחלים.  הפתיע אותי, אחי, שאתה קיים שיחה עם אדם כזה.   אבל אנשים כאלה דווקא חביבים על אנשים שחושבים כמוך, כי הם "מוכיחים" שאין הבדל מהותי בינינו לבין שונאינו.

כפצצה אחרונה אתה זורק:  "אנחנו בצעדי ענק לסיפוח והחלת ריבונות, כך נקים את מדינת האפרטהייד המפוארת שלנו…"  טכניקה מס' 3: הדבקת מדבקה, לא צריכה להיות מתאימה בדיוק.  האמת היא שיש לנו כבר "אפרטהייד," אם אתה רוצה לדבר על זה:  אמנם ערבים יכולים ללכת לכל מקום שהם רוצים בארץ, אבל אנחנו לא.  לא חשוב, כבר עומד מול עיני דמיונך "מדינת טרור דו-לאומית, עם רוב ערבי בדרך, וישרור בה כאוס שמזכיר את סוריה."  האם דבר שעדיין לא קיים יכול "להזכיר" דבר שכבר קיים?  זה מזכיר לי תשובתו של סופר אנטי-ישראלי מפורסם על ההערה שבניגוד מטיל כלפי בנט: "ניצחתם במערכה, אבל הפסדתם את המדינה."

אתה כביכול פוחד מסיוט שאולי היה צריך להעלות אותו על מנת להשכיח את העוול הממשי שנעשה. לנשמע מדבריו אין מחני הריכוז לפלסטינים בארץ: "עוד לא בנו אותם." ובסוף אתה

אבל אני שואלת את עצמי, אחי, אם במשפט האחרון מצטלצל פחד אחר – הפחד שאם נתחיל לעמוד על זכויותינו כעם, אז אומות העולם יקומו עלינו כאחת וימחקו אותנו מהר במקום לאט לאט.  ואם זה הפחד האמתי שלך – שאתה מנסה להסתיר מעצמך תוך התקפת "אויב" שאינו באמת מסוכן –  אולי הוא צודק.   ברור שהאסטרטגיה של נסיגות וויתורים ונמיכות קומה לא הובילה עדיין ל"הסדר" ולא בלמה תהליך החרמת ישראל בין האומות.   אבל כל אסטרטגיה פירושה הימור.  אנחנו לא יודעים מה יהיו תוצאות פעולותינו בעולם.   צריך איזו אמונה על מנת לבחור באמת. צריך לפחות להאמין שלאמת יש איזה ערך נצחי.

אני פוחדת לא פחות ממך.  אני רואה מכל צד גל שחור המתרומם עלינו, גל של שנאה ותעמולה וטילים ונשק גרעיני ופיגועים וענויים, גל שכל הזמן מנסה לחדור אלינו.  יש שהוא חודר ליישוב ונכנס לבית והורג משפחה, יש שהוא חופר מנהרות מתחת לגבול לעבר חדר אוכל של קיבוץ, ויש  שהוא חודר למוחות אחינו ואחיותינו.  בקולך אני שומעת לא אותך,  אני שומעת את שאון הגל ההוא.  בעיניך אני רואה לא האח אלא השונא.

אחיי ואחיותיי, השיחה הזאת הייתה פיקציה. או שמא אפשר לקוות שהצלחתי לנגוע בנקדת האח, מבעד לכל הדיבורים, “דיבורים נושאי מוות,” כפי שפאול צלן ניסח את זה.  עם מה שדובר דרך המאמר שניתחתי אי אפשר לשוחח.  אפשר רק להילחם ולצפות לישועה.

מול שורות של בובות בעלות מבע תוקפני

לעמוד ולצעוק

בתפילה כמובן

כי אינן רואות אותך בינתיים

ואלוקים עונה

מה תצעקי אליי

נצעק זה אל זה

נצעק לאלוקים יחד

אנא ה'

הראה לנו מקום

בו ים הבובות

נקרע

>>>>>>

פברואר 2017, שבט תשע"ז

Be Sociable, Share!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>