כל הפוסטים מאת elulb

עוגת גבינה בלילה לבן – תיקון ליל שבועות באלול

פוסטר לבלוג

 עוגת גבינה בלילה לבן -

אוכל כמפתח לגוף, לנשמה, לתרבות ולחברה

תיקון ליל שבועות באלול

 

יום שלישי, ו' בסיון תשע"ז 30 למאי 2017

בית אלול ש"י עגנון 22 ירושלים (מול פארק סן סימון)

23:00

'מתאבנים';  ספוקן-וורד חדש ולימוד לפתיחת הלילה / שלומית רביצקי טור-פז מארחת את עמית צפריר

>> מספר מפגשי-לימוד יתקיימו במקביל בכל שעה:

23:30

  • עם מי כשר לאכול? ההתמודדות המפתיעה של חז"ל עם אתגרי הסעודה / רוחמה וייס
  • "בְּכוֹסוֹ וּבְכִיסוֹ וּבְכַעֲסוֹ" הרגלי צריכת המזון שלנו: על צורך מול צריכה, מעמדות חברתיים וסדר כלכלי / תמי מולד-חיו
  • כשרות כמעצבת זהויות – על אתגר הכשרות במציאות מפולגת / איתמר נחמני

24:30

  • "מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה" – אוכל נשי ואוכל גברי: כיצד חסה ובשר מייצרים מגדר? / מיכל אסא-ענבר
  • כל ישראל רעבין זה לזה – הצום כמעצב זיכרון בתרבות היהודית והישראלית  / רחל עזריה ושלומית רביצקי טור-פז

01:30

  • מאכלי חלב על כרעי תרנגולת – מקורות וגלגולים היסטוריים של מטעמי שבועות / שמיל הולנד
  • 'חזון הצמחונות והשלום?' – בעד ונגד צמחונות בהגות היהודית והכללית המודרנית אצל גורדון, הרב קוק ואחרים / עופר זק

02:30

  • ארוחות גורמה ולוגיקה תלמודית – שיקולי השף בתכנון הסעודה בעת הבאת 'מעשר שני' לירושלים / אברהם זילברמן
  • "… לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' "  על רעב ושובע גופני ורוחני – עיון במקרא, בחז"ל ובעצמנו / אלירן עובד ואריק פרידמן

03:30

  • "מזון לנשמה" – פיוטים, שירה ושיחה טרם שחר / שלומי פרלמוטר וחברי המכינה הירושלמית

>> שולחן לשניים –

  • לאורך הלילה מחכים לכם דפי לימוד ומרחבי ישיבה נעימים ללימוד עצמי של יחידים וחבורות

>> חלומות מתוקים;

  • פינת משחקים ומזרונים לילדים
  • עוגות גבינה וכיבוד יוגשו במהלך הלילה

אירוע ספרות קהילתי בבקעת הירדן

מוזמנים! הסופר יובל יבנה בשיחה בעקבות ספרו 'שיר של יום'

יום רביעי 3.5.2017 ז' באייר 20:00

בקעת הירדן יובל יבנה

יש לכם טקסט מקודש?

מה מרגישים צעירים רוסים בקבלת שבת? מה לומדים בבית מדרש לברוקרים תל אביבים? איזה טקסים עורכים צעירים בקומונה בגליל? מה מחדשת מנחה חילונית בבית המדרש?

על מסורת וחידוש, יחיד וקהילה, קודש וחול.

קריאה משותפת, שיחה ודיון פתוח.

הכניסה חופשית.

 

אסתר קמרון – בשפת המפנים: נסיון שיחה עם שלום ירושלמי

>> אסתר קמרון –  משתתפת בסדנה לכתיבה יוצרת באלול.

אחי, אומרים תכופות שצריך לשמוע  את קול האחר.  ובכן, אנסה לשמוע את הקול שלך.  בגיליון "יומן" של "מקור ראשון" שהופיע בערב שבת אחרי פינוי עמונה (2017) כתבת מאמר בכותרת "בעמונה ייסדתי" הפותח:

"משאיות האשפה של עיריית ירושלים והמפגינים של ניר ברקת חסמו ביום שני את הכניסה לכנסת…"

כמובן, שביתת העיריה לא הייתה נושא המאמר.  זה היה רק הקדמה לנשוא: עמונה.  לקשור אנשים שרוצים לגנות אותם בדברים מואסים, כמו אשפה או חיידקים או חרקים – הטכניקה מוכרת מאיפוא שהוא.  אולי תוכל להזכיר לי.

בפסקה השנייה הגעת לנושא שלך.

"בסוף העלייה, בגן הוורדים, מצאתי את עצמי בהפגנת המתנחלים.  על בימת הכבוד, בקו אוויר מעל משרד ראש הממשלה והכנסת, ישבו ראשי המועצות האזוריות ביהודה ושומרון ואתם פעילים ורבנים חשובים מהציונות הדתית…הבדל הגובה לא היה מטפורי בלבד.  הבימה בגן הוורדים היה הממשלה האמתית, וראשי המועצות הם השרים שמנווטים מלמעלה את העם ואת המדינה.  אביחי בוארון מעמונה, מנחה האירוע, הוא מזכיר הממשלה הלא דמיונית הזו גם בימים אלה שבהם הוא מפונה מביתו בעמונה.  רק בית המשפט העליון השקיף אל ממשלת המתנחלים מגובה, והוא בולם את הזעזועים שהיא יוצרת.  בינתיים."

טכניטקה מס' 2: כשרוצים להתקיף אנשים חסרי-אונים, מתארים אותם כבעלי הכוח האמתי.  כמו זקני ציון.

או שמא אתה באמת מאמין שמדובר בכוח המסוגל להטיל את רצונו על המדינה, ולא בקבוצת אנשים שספגו מכה קשה, המרגישים חסרי אונים לא רק מול בג"ץ צורר יהודים אלא גם מול ממשלה ימנית כביכול המתייחסת אליהם כאל לא-בני-אדם שאין צורך לקיים כלפיהם שום הבטחה, המנסים לעודד את עצמם, לשמור על התקווה?  השימוש בטכניקה הזאת מגיע לשיא כשאתה מונה את האויבים שמהם נתניהו "בונה" עצמו:  "איראן, ממשלות זרות, ערבים, שמאל, תקשורת, ארגוני זכויות אדם וכן הלאה, מונחים כולם בקדרה אחת ועולים באש שהוא מסית."

וואו, איזה כוח יש לאדם הזה!  האמת היא שיש לו – לנתניהו — את כל האויבים האלה, וזה נס לא קטן שהוא החזיק מעמד, במדה מסויימת, זמן כה רב.

"הפינוי של עמונה ומחזות הקשים וקורעי הלב…"

האם המחזות האלה קרעו גם את לבך, אחי?  או שמא צריך לקרוא את המלים האלה בנימה של סרקזם?   לא חשוב, המחזות "מסמלים בעצם עוד ניצחון אדיר של תומכי ההתנחלויות."  כי "חוק ההסדרה הנוראי עומד לעבור בשבוע הבא בכנסת…"

רגע.  מה שקורה עכשיו בסוריה, למשל, זה נוראי.  אם גם חוק ההסדרה נוראי, אז הוא בוודאי יגרום לגרירת משפחות פלסטיניות מבתיהן, לכל הפחות.  אבל לא.   הוא אמור רק  למנוע גרירת משפחות יהודיות מבתיהן.  וזה כנראה נוראי.   אבל בעצם חוק ההסדרה לא יגרום לשום דבר, כי בג"ץ יפסול אותו בהרף עין, כל ילד ידע את זה מראש, והעברת החוק הזה הייתה פרסה אחת גדולה.  כפי שמשה פייגלין אמר, בעוד כמה שבועות יישאר ממנו רק הריסות עמונה ועוד רושם רע שנוצר אצל אומות העולם.

"הממשלה מאשרת עוד בניית אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, מול שורה של קרוונים וצריפים שהיא מפנה בעמונה."

אשר לבתים שאישרו בינתיים – נקווה.  כמה הבטחות הממשלה כבר הפירה כלפי המתנחלים?  אבל סליחה, אדוני, אותה "שורה של קרוונים וצריפים"  כללה לפחות בית אחד שבעליו בנה במו ידיו.  זה לא היה וילת פאר כמו שיש לשופטי בג"ץ או דירה נאה כמו שאולי יש לך.  אבל לאחרונה ראיתי בישוב בגודל של עמונה בית כנסת זעיר שאחד מן התושבים בנה מאבני המקום, ושבו, שמעתי,  תמיד מישהו לומד.  איני יודעת את מחיר מבנים כאלה בשוק נדל"ן, אבל בעיני בעליהם הם יקרים עד מאוד.  וחוץ מזה מדובר לא רק בעמונה אלה באלפי בתים נוספים שיוכלו להיהרס על סמך בעלות ערבית מפוקפק ביותר שגילו לא ערבים אלא אנשים החושבים כמוך.

ומה הבעיה שלך, אחי, עם ההתנחלויות?  הם הורסים את הסיכויים להגיע אי-פעם ל"הסדר מדיני עם העולם הערבי והפלסטינים"?  אבל האם היו אי-פעם סיכויים כאלה?  לקראת סוף המאמר אתה מתלונן שלא עומדת מול נתניהו "אופוזיציה אמתית, לוחמת, שיודעת מה לעשות.  התחושה שלי היא שרוב הציבור … לא מאמין בשלום אמתי עם הפלסטינים, אף אם היה מוכן לתת לזה צ'אנס."

שאוזניך ישמעו מה שפיך מדבר.  אם יש למתנחלים כח כל שהוא, הוא נובע העובדה שרוב היהודים הגרים בארץ אינם מאמינים ב"הסדר" כזה שהמתנחלים "מפריעים" לו, ולכן הם תומכים בימין, גם במחיר מדיניות כלכלית שלא כולם אוהבים.  החיים הם תנאי מקדים לצדק כלכלי, והעם רוצה לחיות.  לא ברור שהרצון הזה יתגבר על רצון נגדי של איראן, ממשלות זרות, ערבים, שמאל, תקשורת, ארגוני זכויות אדם (כביכול), ה"רוקד[ים]” –האשמה זאת מוצדקת לחלוטין–"עם שונאינו באירופה."   ודרך אגב, אם בג"ץ נוגד לרצון העם, מי כאן אנטי-דמוקרטי?

לקראת הסוף אתה מצטט מייל ממתנחל קיצוני באמת, אחד מן המועטים ביותר שביצעו מעשי טרור נגד ערבים. האדם הזה, כמו מנהיגי אותה "ממשלה אמיתית," מנסה לשכנע את עצמו בכוח המדומה של המתנחלים.  הפתיע אותי, אחי, שאתה קיים שיחה עם אדם כזה.   אבל אנשים כאלה דווקא חביבים על אנשים שחושבים כמוך, כי הם "מוכיחים" שאין הבדל מהותי בינינו לבין שונאינו.

כפצצה אחרונה אתה זורק:  "אנחנו בצעדי ענק לסיפוח והחלת ריבונות, כך נקים את מדינת האפרטהייד המפוארת שלנו…"  טכניקה מס' 3: הדבקת מדבקה, לא צריכה להיות מתאימה בדיוק.  האמת היא שיש לנו כבר "אפרטהייד," אם אתה רוצה לדבר על זה:  אמנם ערבים יכולים ללכת לכל מקום שהם רוצים בארץ, אבל אנחנו לא.  לא חשוב, כבר עומד מול עיני דמיונך "מדינת טרור דו-לאומית, עם רוב ערבי בדרך, וישרור בה כאוס שמזכיר את סוריה."  האם דבר שעדיין לא קיים יכול "להזכיר" דבר שכבר קיים?  זה מזכיר לי תשובתו של סופר אנטי-ישראלי מפורסם על ההערה שבניגוד מטיל כלפי בנט: "ניצחתם במערכה, אבל הפסדתם את המדינה."

אתה כביכול פוחד מסיוט שאולי היה צריך להעלות אותו על מנת להשכיח את העוול הממשי שנעשה. לנשמע מדבריו אין מחני הריכוז לפלסטינים בארץ: "עוד לא בנו אותם." ובסוף אתה

אבל אני שואלת את עצמי, אחי, אם במשפט האחרון מצטלצל פחד אחר – הפחד שאם נתחיל לעמוד על זכויותינו כעם, אז אומות העולם יקומו עלינו כאחת וימחקו אותנו מהר במקום לאט לאט.  ואם זה הפחד האמתי שלך – שאתה מנסה להסתיר מעצמך תוך התקפת "אויב" שאינו באמת מסוכן –  אולי הוא צודק.   ברור שהאסטרטגיה של נסיגות וויתורים ונמיכות קומה לא הובילה עדיין ל"הסדר" ולא בלמה תהליך החרמת ישראל בין האומות.   אבל כל אסטרטגיה פירושה הימור.  אנחנו לא יודעים מה יהיו תוצאות פעולותינו בעולם.   צריך איזו אמונה על מנת לבחור באמת. צריך לפחות להאמין שלאמת יש איזה ערך נצחי.

אני פוחדת לא פחות ממך.  אני רואה מכל צד גל שחור המתרומם עלינו, גל של שנאה ותעמולה וטילים ונשק גרעיני ופיגועים וענויים, גל שכל הזמן מנסה לחדור אלינו.  יש שהוא חודר ליישוב ונכנס לבית והורג משפחה, יש שהוא חופר מנהרות מתחת לגבול לעבר חדר אוכל של קיבוץ, ויש  שהוא חודר למוחות אחינו ואחיותינו.  בקולך אני שומעת לא אותך,  אני שומעת את שאון הגל ההוא.  בעיניך אני רואה לא האח אלא השונא.

אחיי ואחיותיי, השיחה הזאת הייתה פיקציה. או שמא אפשר לקוות שהצלחתי לנגוע בנקדת האח, מבעד לכל הדיבורים, “דיבורים נושאי מוות,” כפי שפאול צלן ניסח את זה.  עם מה שדובר דרך המאמר שניתחתי אי אפשר לשוחח.  אפשר רק להילחם ולצפות לישועה.

מול שורות של בובות בעלות מבע תוקפני

לעמוד ולצעוק

בתפילה כמובן

כי אינן רואות אותך בינתיים

ואלוקים עונה

מה תצעקי אליי

נצעק זה אל זה

נצעק לאלוקים יחד

אנא ה'

הראה לנו מקום

בו ים הבובות

נקרע

>>>>>>

פברואר 2017, שבט תשע"ז

מדברות ת'כלס – מה בנות באמת חושבות על…

פתחנו  אתר חדש! למידע מעודכן לתשע"ח לחצו כאן

מה אנחנו באמת חושבת על אידאל היופי, שירות צבאי ולאומי, זוגיות?

בואי.

בואי לפתוח את הכל.

בואי להשמיע קול

ולהגיד מה את באמת חושבת

בלי לחשוב מה יחשבו

בואי ללילה של אמת בלי תחתית

בואי להיות חושבת עצמאית

בואי נדבר תכלס.*

ערבי במה פתוחה ליצירות ספוקן וורד, שירה, תיאטרון, קולנוע ומה שבא לכן;) שהם הזדמנות לשמוע ולהישמע. מוזמנות להגיע להיפגש, לשמוע ולהשמיע. המפגשים יתקיימו אחת לחודש וכל מפגש יתמקד בנושא אחר שנבקש להאיר באור חדש, לדון בו מתוך החיים שלנו ומתוך מקורות התרבות שלנו.

לנערות בכיתות ט-יב מכל המגזרים.

תאריכי המפגשים הקרובים הם:

30/3 – מה אנחנו באמת חושבות על אידאל היופי?

27/4- מה אנחנו באמת חושבות על שירות צבאי ולאומי?

25/5- מה אנחנו באמת חושבות על זוגיות?

יוצרות המעוניינות להביא קטעים במסגרת המפגשים מוזמנות לשלוח פסקה על תוכן היצירה והקלטה/תיאור/צילום של היצירה שהן מבקשות לבצע. מתוך השולחות ייבחרו הקטעים הרלוונטיים ויוצגו בערב המפגש. מוזמנות לשלוח חומרים ל:amitoot@gmail.com

ניפגש בבית "אלול" בשעה 19:00, בהנחיית עמית צפריר, אמנית ומנחת ספוקן וורד ולימוד ב"אלול".

הכניסה חופשית למפגש הקרוב, בואי!

מפגש פתוח עם הסופרת צרויה שלו – בגבעת שמואל ב- 13.12

%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%95

 

הקהילה הלומדת בגבעת שמואל מזמינה ל-

מפגש פתוח לקהל הרחב

עם הסופרת צרויה שלו

שיח מרתק על אהבה, כתיבה ומה שביניהם

"פעם היו אומרים שאהבה זה בחינם….   אהבה בחינם? את המחיר הכי גבוה משלמים על אהבה"       [מתוך ספרה "חיי אהבה"]

מראיינת: הבמאית והתסריטאית אורי אגוז

בית העם, גבעת שמואל, יום שלישי, י"ג' כסלו, 13.12,  20:30

 

סדרת מפגשי הלימוד של הקהילה הלומדת – "לא דיברנו עוד על אהבה" – יחלו ב 20 בדצמבר.  ימי שלישי בערב, אחת לשבועיים.

 

בשיתוף: משרד התרבות והספורט,  עיריית גבעת שמואל, מתנס גבעת שמואל ובית מדרש כולנה.

אלול בפסטיבל 'חצרות' – אירוע סוכות, ליל הושענא-רבה

מוזמנים להצטרף אלינו לאירוע מיוחד במסגרת פסטיבל חצרות בירושלים:

החצר המשותפת: מסע בין שפה, תרבות ואקטואליה - מפגש הוגים ויוצרים, מוזיקה ולימוד

  • ​יהדות ומדינה – מלחמת תרבות או הסדר?    מרצה: יאיר שלג (ראש תכנית דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מקור ראשון)
  •  ארמון החול והיכל הקודש – יהדות אזרחית. קורא משיריו ומשוחח: גלעד מאירי
  • לדבר עם יחזקאל. מוזיקה ושירה מקורית: נעה ריצ'קה ומשה ולדמן

שורה של סוגיות הנוגעות לזהותה היהודית של מדינת ישראל, מעוררת שוב ושוב מאבקים פוליטיים קשים, השיח הציבורי מקוטב ומלווה בתחושת משבר. לאן פנינו? האם המאבקים רק יתגברו, או שיש אפשרות ל"עירוב-חצרות" בחברה הישראלית?

האירוע מתקיים במסגרת בתי המדרש בסוגיות חברתיות ופוליטיות באלול;הפרלמנט- בית מדרש וסדנה לסוגיות ריבונות ויהדות בשיתוף קומו! שתי"ל והמכון לאסטרטגיה ציונית. וכן מסע תלמודי ל'ארץ אחרת' - לזכרה של במבי שלג ז"ל.

​- הכניסה חופשית - 

מתי: מוצאי שבת, 22.10.2016 בשעה 21:00.

מיקום: רח' ש"י עגנון 22 סן סימון.

*ליתר החצרות שיתקיימו בפסטיבל לחצו כאן

בית מדרש אלול בפסטיבל הקהל

שני מופעים שלנו מתקיימים במהלך הפסטיבל:

מופע מדרש -

מופע מדרש- מופע רב תחומי בהשראת סיפורים תנ"כיים. שלושה מספרי סיפורים, שני מוסיקאים, מנחה לימוד ובמאי – מנחה יוצרים מדרש מודרני של סיפורי מנהיגות, מוסר וחברה. המוזיקה ואמנות הסיפור מאפשרים ליוצרים למלא פערים בסיפור התנ"כי המתומצת ולהחיות אותו לנגד עינינו. המופע משלב story-telling, משחק, לימוד בית מדרשי עם הקהל וקטעי מוזיקה ושירה מקוריים. המדרש האישי בתיאטרון ובמוסיקה נוצר מתוך לימוד משותף של הטקסטים בבתי המדרש האמנותיים של אלול, בתמיכת גוונים, פדרציית סן פרנסיסקו.
משתתפים: הבמאי שמואל שוחט, המספרים מנוחה דהן, עדינה בשארי, שייקה בן שמואל, המוסיקאים משה ולדמן ואפרת קוזין, מנחה הלימוד שלומי פרלמוטר.

17:30-19:00, השבלול , נמל תל אביב.

מופע סיפור לילדים -

השחקנית נירית נוימן תופיע עם הסיפור 'שלמה המלך והדבורה' – עיבוד מיוחד להגדה תלמודית שבו המוזיקה והצללית נפגשות לספר את הסיפור הידוע על המלך שלמה, מלכת שבא והדבורה הקטנה.  המופע הוא חלק מסדרת מופעים של תיאטרון אלול המופיעים בכל רחבי הארץ במוסדות ואירועים שונים.

15:30-16:15, סוכת בית תפילה ישראלי, נמל תל אביב.

*לתכניה הכללית של הפסטיבל לחצו כאן.

 

מסע תלמודי ל 'ארץ אחרת' – בית מדרש לזכרה של במבי שלג

פתחנו  אתר חדש! למידע מעודכן לתשע"ח לחצו כאן

מסע תלמודי ל 'ארץ אחרת':

כבוד האדם וצדק חברתי  – בין המקורות הכתובים לבין אתגרי המציאות.

בהנחיית רחל וולפיש. מנחה אורח ויועץ תוכן: יאיר שלג

דרך לימוד מעמיק בסוגיות תלמודיות נבחרות ובהשראת גליונות 'ארץ אחרת', נצא למסע של הכרות עם אתגרים בחברה הישראלית. נבחן נושאים כגון: אחריות, שותפות, צדק צדקה ומשפט, תקשורת, מנהיגות ציבורית והתפתחות טכנולוגית ודרכם נעמיק את בחינת המושגים 'כבוד האדם' ו'צדק חברתי', ואת הסכנות העומדות בפני מימושם ושמירתם.
נעמיק את ההבנה שלנו במציאות העכשווית, נחזור לשפת המקורות, ונבדוק את המקום האישי בו כל אלו פוגשים אותנו.
חברי הקבוצה יהיו שותפים מלאים למסע, בבחירת התכנים ובלימוד אקטיבי ויצירתי, כל אחד מעולמו שלו.

בחרנו להקדיש את הלימוד בבית המדרש לזכרה של במבי שלג ז"ל, המייסדת והעורכת של כתב העת 'ארץ אחרת' אשר נפטרה השנה, מתוך הוקרה עמוקה לפועלה.

היה היה חסיד שהיה רגיל באליהו שהיה מדבר איתו .
בנה החסיד בית שער לחצרו
ומאז, לא דיבר איתו יותר אליהו.
רש"י – לפי שמפסיק בעניים הצועקים, ואין קולם נשמע
(על פי בבא בתרא ז ע"ב)

"…אנו עדים לעוול שאין לו שיעור, עוול החותר תחת אחד היסודות המובהקים ביותר של המדינה היהודית. עקרון הערבות ההדדית, שעליו הושתתה מדינת ישראל ושהיה מקור גאוותו של העם היהודי בגלות, הושם למרמס…"
(במבי שלג ז"ל, מתוך מאמר מערכת, ארץ אחרת 20, "לחם עוני")

בהנחיית: רחל וולפיש

מנחה אורח ויועץ תוכן: יאיר שלג. כמו כן יתארחו מרצים אורחים בהתאם לנושאים הנדונים.

יום הלימוד: רביעי  9:00 – 15:15

תאריך פתיחה: 9 לנובמבר 2016, ח' בחשוון תשע"ז

מספר מפגשים: 28

כתובת: בית אלול, ש"י עגנון 22 ירושלים

לקבלת פרטים נוספים נא השאירו פרטי התקשרות:

מכוונות גבוה

אותך אנו מחפשות !
אם את שואפת להיות משמעותית איפה שאת,
אם את חולמת להגיע רחוק,
אם את רוצה לבחור את הנתיב שלך בחיים, מקומך אתנו!!!
הצטרפי לנערות כמוך שמכוונות גבוה ומגיעות!
*מפגשי לימוד ופיתוח עצמי אחת לשבוע
*סיור חוויתי בדרום הארץ
*פעילות ב"אל הלב"
*מפגשים עם נשים שכיוונו גבוה והגיעו
*תעודת "מכוונת גבוה" מטעם עיריית ירושלים למשתתפות
*בניית "מסלול בחירה" אישי לכל משתתפת (לימודים, צבא, בן זוג וקריירה)
הקבוצה מיועדת לבנות בכיתות י"א-י"ב מירושלים והסביבה
קבלה לקבוצה מותנית בראיון אישי שיתקיים בנובמבר ותשלום דמי רצינות


מנחה:
עמית צפריר

יום הלימוד: שני 

כתובת: בית נחמיה, רחוב ישי 14, ירושלים.

תאריך פתיחה: יפורסם בקרוב

15 מפגשים 

מחיר: 110  ש"ח