תגית: תיקון ליל שבועות

עוגת גבינה בלילה לבן – תיקון ליל שבועות באלול

פוסטר לבלוג

 עוגת גבינה בלילה לבן -

אוכל כמפתח לגוף, לנשמה, לתרבות ולחברה

תיקון ליל שבועות באלול

 

יום שלישי, ו' בסיון תשע"ז 30 למאי 2017

בית אלול ש"י עגנון 22 ירושלים (מול פארק סן סימון)

23:00

'מתאבנים';  ספוקן-וורד חדש ולימוד לפתיחת הלילה / שלומית רביצקי טור-פז מארחת את עמית צפריר

>> מספר מפגשי-לימוד יתקיימו במקביל בכל שעה:

23:30

  • עם מי כשר לאכול? ההתמודדות המפתיעה של חז"ל עם אתגרי הסעודה / רוחמה וייס
  • "בְּכוֹסוֹ וּבְכִיסוֹ וּבְכַעֲסוֹ" הרגלי צריכת המזון שלנו: על צורך מול צריכה, מעמדות חברתיים וסדר כלכלי / תמי מולד-חיו
  • כשרות כמעצבת זהויות – על אתגר הכשרות במציאות מפולגת / איתמר נחמני

24:30

  • "מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה" – אוכל נשי ואוכל גברי: כיצד חסה ובשר מייצרים מגדר? / מיכל אסא-ענבר
  • כל ישראל רעבין זה לזה – הצום כמעצב זיכרון בתרבות היהודית והישראלית  / רחל עזריה ושלומית רביצקי טור-פז

01:30

  • מאכלי חלב על כרעי תרנגולת – מקורות וגלגולים היסטוריים של מטעמי שבועות / שמיל הולנד
  • 'חזון הצמחונות והשלום?' – בעד ונגד צמחונות בהגות היהודית והכללית המודרנית אצל גורדון, הרב קוק ואחרים / עופר זק

02:30

  • ארוחות גורמה ולוגיקה תלמודית – שיקולי השף בתכנון הסעודה בעת הבאת 'מעשר שני' לירושלים / אברהם זילברמן
  • "… לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' "  על רעב ושובע גופני ורוחני – עיון במקרא, בחז"ל ובעצמנו / אלירן עובד ואריק פרידמן

03:30

  • "מזון לנשמה" – פיוטים, שירה ושיחה טרם שחר / שלומי פרלמוטר וחברי המכינה הירושלמית

>> שולחן לשניים –

  • לאורך הלילה מחכים לכם דפי לימוד ומרחבי ישיבה נעימים ללימוד עצמי של יחידים וחבורות

>> חלומות מתוקים;

  • פינת משחקים ומזרונים לילדים
  • עוגות גבינה וכיבוד יוגשו במהלך הלילה

תיקון שבועות באלול תשע"ו

חוצ-פנים!
העוז לחתור פנימה, החירות לחתור החוצה

בשיתוף 'עבודה שבגוף', 'קומו!' ו'המכינה הירושלמית'

שבועות תשעו

תיקון שבועות תשעו (קובץ pdf)

23:30: פתיחה

  • מופע "Spoken Word"קטעי שירה ולימוד - יונתן בלומנפלד, אלן פותלס, רואי רביצקי, יוטבת פייאראיזן-וויל.

24:30: אשמורת ראשונה

  • חדר פנים: 'היפך גיור' – מיהו 'לא יהודי'? על יציאה מכלל ישראל בימי בית שני. בהנחיית: משה (קינלי) טור-פז
  • חדר חוץ: יוצאים מהרחם - יוצאים ממצרים: אתגרי לידה. בהנחיית: אפרת גרבר – ארן
  • חדר סף: ירושלים טבורו של עולם: על ״נקודת ציון״ שבתוכנו - לימוד זוהר ועבודת גוף. (לנשים בלבד) בהנחיית: נעמה פלסר

1:30: אשמורת שניה

  • חדר פנים: דימויים פנימיים וחיצוניים של אלוהות - התבוננות באומנות ישראלית. בהנחיית: סיון נבון
  • חדר חוץ: ״הוציאה ממסגר נפשי״ נופי גוף, נפש וארץ – שרים ומפרשים תהילים
  • חדר סף: א.ד. גורדון - 'עבודה פנימית' ו'עבודת החיים' – שני צדדים למהפכה אחת. בהנחיית: נעמה שקד

2:30: אשמורת שלישית

  • חדר פנים: כשחז"ל פוגשים כמרים, מטרוניתות ופילוסופים נכרים: בין 'שיח פנימי' ל'שיחות חוץ'. בהנחיית: סבינה רומנובה ועופר זק
  • חדר חוץ: יציאה למרחב הציבורי: אחריות יהודית מודרנית – לימוד בעקבות דילמות של ריבונות. בהנחיית: עופר זלצברג וציפי דוד-גולדברגר
  • חדר סף: א.ד.גורדון – המשך.

3:30- עד נץ החמה:
"שימו לב אל הנשמה" פיוטים, שירה ושיחה טרם שחר – בהנחיית: שלומי פרלמוטר

0000
*המשפחה בפנים - במשך כל הערב יהיו במקום:  פינת משחקים ומזרונים לילדים  ודפי לימוד וספריה להורים וילדים

* הגוף בפנים - כיבוד יוגש במהלך הלילה

קומו! עורו! בתי מדרש ופוליטיקה – הילכו שניהם יחדיו? / עופר זלצברג (ארגון קומו) ושלומי פרלמוטר – תיקון ליל שבועות באלול ו' בסיוון תשע"ה 23.5.2015

יוסף חיים ברנר

יוסף חיים ברנר

כי כה יאמר המעורר (יוסף חיים ברנר, תרס"ו 1905) :

ראה, בן הגלות.  הנה לדפוק בדלתי לבך הכואב באתי כיום הזה.

כיום הזה – יום אשר לא היה עוד כמוהו לרוע מיום אשר הלכנו בגולה, יום של פחדים בלתי נפסקים ואי-אמון בחיים לשארית הנמצאה, יום שכולו כזבח ארוך דומה –

כיום הזה – יום אשר עין בעין אנו רואים את כל ההתנוונות של זרעו של אברהם אבינו בכל הגיטאות אשר הודחו שמה, את כל התפוררות-האומה, התרוקנות-תכנה והמות השחור האורב לה, הבא עליה, את כל עומק-היסורים של גסיסת-ענק…

כיום הזה – יום שהאדם נמכר בו למולך, הנשמות העדינות הולכות ונמקות משעבוד ומכבלים, העניוּת והגסוּת והזדון שופכים את ממשלתם על כל "והשכינה תכבוש בענן ראשה ומעוצר כאב וכלימה היא פורשת ובושה"…

כיום הזה – אשר אי-הדעת מולכת בכיפה, ודברי-תורה נתמעטו, וכעיוורים נגשש באפלה, והספקנות אוכלת לב ונפש, והמרה השחורה משתפכת בכל, והעצבות מתרבה, והעמודים נופלים, והאמונה בשמים שבארץ מתמוטטת, ונדדו היחידים הבודדים, הנזירים, לבקש את האלוהים – ולא ימצאו…

כיום הזה – הנני בא אליך אח נדכה.

ולא להתימר לפניך בדרכי הסלולה, לא להתנפח בדוגמַטים שלי הקבועים, לא לצַוותך: זו המסילה האחת והיחידה, לְכה בה ותמצא מרגעה!

כי לא מרגעה תדע אתי, אחי, אף לא שלוה ולא הנאה.

כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?

לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.

וכה ייאָמר לה: "שמע, בן-ישראל, שמע בן-הצער, שא ראשך, שא ראשך – ויינשאו פתחי-עולם.  אַל מנוחה ואל הונאה עצמית, תהי איזו שתהיה, אַל יראה מפני כל תוצאות, תהיינה מה שתהיינה.  אַל קורט של שקר ורכות-הלב.  הלאה עננים, צא מניקרת הצוּר.  הסר מעליך את הכף.  גשה עד הערפל, עלה לפרדס, ראה את פני ההוויה. השג את מהותה, את כבודה.  התקדש!…

[פורסם לראשונה ב"היהודי", תרס"ו (דצמבר 1905); פורסם שנית בעיתון "המעורר", חוברת ו', יוני 1906; החתימה: זעירא דמן חבריא]

על ההתעוררות במשנת הרמב"ם / איתן בן דוד – תיקון ליל שבועות באלול ו' בסיוון תשע"ה 23.5.2015

הרמב"ם

הרמב"ם

 1

האל הנכבד והנורא הזה, מצווה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר: 'ואהבת את ה' אלוהיך', ונאמר: 'את ה' אלוהיך תירא'.

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד: 'צמאה נפשי לאלוקים לאל חי'.

וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד: 'כי אראה שמיך.. מה אנוש כי תזכרנו?

ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

 

2

כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ".

ראיתי לדבר כאן אודות עיקרים רבים מן האמונות, גדולים ונכבדים עד מאוד.

דע כי בעלי התורה נחלקו דעותיהם בטובה שתגיע לאדם בעשיית הַמִּצְוֹת שֶׁצִּוָּנוּ בהם השם יתברך על ידי משה רבנו עליו השלום, וברעה שתמצא אותנו כשנעבור עליהן, מחלוקות רבות מאוד לפי ההבדלים בשכלם. ונשתבשו בהם הסברות שיבוש גדול, עד שכמעט לא תמצא בשום פנים אדם שנתבאר לו דבר זה, ולא תמצא בו דבר מוחלט לשום אדם אלא בשיבוש גדול.

כת ראשונה סוברת כי הטובה היא גן עדן, וכי הוא מקום שאוכלים ושותים בו מבלי עמל הגוף ובלי יְגִיעַ, ושיש שם בתים מאבנים טובות ומיטות מוצעות בְּמֶשִׁי, ונהרות מושכות יין, ושמנים מבושמים, והרבה דברים מזה המין. וכי הרעה היא גיהנום, והוא מקום בוער באש שבו שורפים הגוִיות, ומצטערים שם בני אדם במיני הצער והעינוי, יֶאֱרַךְ סיפורם. והכת הזאת תביא ראיה על סברתם מדברי רבותינו זכרונם לברכה, וממקראות הכתוב שֶׂפְּשָׁטָם נאותים לְמה שהם אומרים או לרובו.

וכת שְׁנִיָּה תסבור ותחשוב שהטובה המיוחלת היא ימות המשיח, מהרה יִגָּלֶה. וכי באותו הזמן יהיו בני אדם כולם מלכים: כולם חיים וקיימים לעד, וְיגבהו בקומתם, וְירבו וְיעצמו עד שיושיבו כל העולם לעד לעולם. ואותו המשיח, כפי מחשבתם, יִחְיֶה לעד. וכי באותם הימים תוציא הארץ בגדים ארוגים ולחם אפוי, ודברים הרבה כאלה שהם מן הנמנעות. וכי הרעה היא שלא יהיה האדם מצוי באותן הימים, ולא יזכה לראותו. ומביאים ראיה בדברים רבים מצויים לחכמים, ובכתובים במקרא שיסכים פשטם לְמה שהם אומרים או לקצתו.

וכת שלישית תחשוב כי הטובה שנקווֶה היא תחיית המתים, והיא שיחיה האדם אחר מותו, ויחזור עם קרוביו ובני ביתו, ויאכל וישתה ולא ימות עוד. וכי הרעה היא שלא יחיה אחר מותו. ומביאים ראיה על זה במאמרים רבים מצויים בדברי החכמים, ובפסוקים מן המקרא שפשטם יורה על מה שהם אומרים.

וכת רביעית תחשוב כי הטובה שתגיע לנו בעשיית המצוות היא מנוחת הגוף והשגת התאווֹת העולמיות בעולם הזה, כמו שׁוּמַן הארצות ונכסים רבים, וריבוי הבנים, ואורך חיים ובריאות הגוף, והשלום והבִטחון, והיות המלך מעם ישראל, וִהְיוֹתֵנוּ שולטים על מי שהצר לנו. והרעה שתשיגנו כשנכפור על התורה – היפך העניָנים האלה, כמו מה שאנחנו פה היום בזמננו זה, זמן הגלות. ויביאו ראיה כפי סברתם מכל המקראות שבתורה: מן הברכות והקללות וזולתם, ומכל אותם הסיפורים הכתובים במקרא.

וכת חמישית, והם הרבה, מחברים העניינים האלה כולם, ואומרים כי התוחלת היא שיבוא המשיח וִיחַיֶּה המתים, וְיִכנסו לגן עדן ויאכלו שם וישתו, ויהיו בריאים כל ימי עולם.

אבל זו הנקודה הנפלָאה, רצוני לומר "העולם הבא" – מעט תמצא בשום פנים מי שיעלה על לבו או שיחשוב, או שיִקח זה העיקר, או שישאל על זה השם: על איזה דבר הוא נופל? אם הוא תכלית הטובה, או אחת מן הדעות הקודמות היא התכלית? או שיבדיל בין התכלית, ובין הסיבה המביאה אל התכלית. ולא תמצא בשום פנים מי שישאל על זה או ידבר בו. אבל מה ששואלים העם כולו, ההמון והמבינים: היאך יקומו המתים, עֲרֻמִּים או לבושים? ואם יעמדו באותן התכריכין עצמן שנקברו בהם, ברקמתם ובציורם ויִפוי תפירתם, או במלבוש שיכסה גופם בלבד? וכשיבוא המשיח, אם יהיו שווים העשיר והדל, או אם יהיו בימיו חזק וחלש? והרבה שאלות כאלה בכל עת.

ואתה המעיין בספר זה, הָבֵן זה המשל שאני ממשיל לך, ואז תכין לבך ותשמע דבריי בכל זה.

שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה, וזהו הטוב הגדול לו לעניין מה שישיג מן השלמוּת. אלא שהוא, בשל מיעוט שנותיו וחולשת שכלו, אינו מבין מעלת אותו הטוב, ולא את מה שיַגיע לו בעבורו מן השלמוּת. ולפיכך בהכרח יצטרך המלמד – שהוא יותר שלם ממנו – שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו בשל גילו הצעיר. ויאמר לו: 'קרא, ואתן לך אגוזים או תאנים, או אתן לך מעט דבש'. ובזה הוא קורא ומשתדל; לא לעצם הקריאה, לפי שאינו יודע מעלתה, אלא כדי שיִתנו לו אותו המאכל. ואכילת אותם המגדים אצלו יְקָרָה בעיניו מן הקריאה, וטובה הרבה בלא ספק. ולפיכך חושב הוא את הלימוד עָמָל וִיגיעה, והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עָמָל התכלית האהובה אצלו, והוא אגוז אחד או חתיכת דבש.

וכשיגדל ויתחזק שכלו, ויֵקַל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים, ויאהב דברים אחרים, יְזָרזו אותו וִיעוררו תאוותו באותו הדבר הרצוי לו, ויאמר לו מלמדו: 'קרא, ואביא לך מנעלים יפים או בגדים חמודים כאלה'. ובזה ישתדל לקרוא, לא לעצם הלימוד אלא לאותו המלבוש. והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה, והוא אצלו תכלית קריאתו.

וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר, ויתבזה בעיניו זה הדבר גם כן, ישים נפשו לְמה שהוא גדול מזה. ואז יאמר לו רבו: 'למד פרשה זו או פרק זה, ואתן לך דינר אחד או שני דינרים'. ובכך הוא קורא ומשתדל לקחת את אותו הממון. ואותו הממון אצלו נכבד מן הלימוד, לפי שתכלית הלימוד אצלו היא שייקח הזהב שהבטיחוהו בו.

וכשתהיה דעתו שלמה, וְנִקְלֶה בעיניו זה השִעור, ויידע שזה דבר נָקֵל, יתאווה למה שהוא נכבד מזה. ויאמר לו רבו: 'למד, כדי שתהיה רב ודיין, ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך ויעשו מִצְוֹתֶיךָ, ויגדל שמך בחייך ואחר מותך כגון פלוני ופלוני'. והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו, ותהיה התכלית אצלו הכבוד שיכבדו אותו בני אדם וִינַשְּׂאוּהוּ וִישַׁבְּחוּ אותו.

וכל זה – מגונה. אבל, הוא הכרחי בשל מיעוט שכל האדם, השם את תכלית החכמה דבר אחר זולת החכמה, ולכן יאמר: 'לאיזה דבר נלמד? אלא כדי שנשיג בו זה הכבוד'. וזה הוללות על האמת. ועל לימוד כזה אומרים חכמים: 'שלא לשמה', כלומר שיעשה המצוות וְיִלמַד וישתדל בתורה, לא לאותו הדבר בעצמו אלא בשביל דבר אחר. והזהירו החכמים על זה ואמרו: 'אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם'. והם רומזים לְמה שביארתי לך, שאין לשים תכלית החכמה לא לקבל כבוד מבני אדם, ולא להרוויח ממון, ולא יתעסק בתורת השם יתברך להתפרנס בה. ולא תהיה אצלו תכלית לימוד החכמה, אלא לדעת אותה בלבד. וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהוא אמת. והתורה אמת, ותכלית ידיעתה – לעשותהּ…

וכבר הזהירו חכמים על זה גם כן, כלומר שלא ישים האדם תכלית עבודת השם יתברך ועשיית המצווה בשביל דבר מן הדברים. והוא מה שאמר האיש השלם, המשיג אמיתת העניינים:

'אנטיגנוס איש סוכו אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס'.

ואמנם רצה לומר בזה שיאמין באמת לעצם האמת. וזהו העניין שקוראים אותו "עובד מאהבה"… וזו היא מעלת אברהם אבינו עליו השלום, שהוא היה עובד מאהבה, ולעומת הדרך הזו ראוי שתהיה ההתעוררות.

פירוש המשנה, הקדמה לפרק "חלק"

3

כבר הבהרנו לך שהשׂכל הזה ששָפַע עלינו ממנו יתעלה הוא הקשר שבינינו ובינו. לך ניתנת הבחירה: אם תרצה לחזק קשר זה וּלְעַבּוֹת אותו, תעשׂה זאת, ואם תרצה להחלישו וּלְדַקֵּק אותו בהדרגה עד שתקטע אותו – תעשׂה זאת. אתה תחזק קשר זה רק על ידי שתפעיל אותו באהבתו [יתעלה] ותלך לקראת זאת, כמו שהבהרנו. תחליש אותו וּתְדַקֵּק בהעסיקך את מחשבתך בזולתו. דע שאפילו היית האדם הבקי ביותר באמיתת המטפיסיקה, כאשר תרוקן את מחשבתך מן האל ותעסוק כל כולך באֹכֶל הכרחי או בעיסוק הכרחי, כבר קטעת את הקשר אשר בינך ובין האל. אז אין אתה עִמו וכן אין הוא עִמך, מפני שאותו יחס שבינך ובינו נקטע בפֹעַל באותה שעה. לכן היו המעולים מקמצים בפרקי הזמן שבהם עסקו לא בו. הם הזהירו מפני זאת ואמרו: 'אל תְּפַנּוּ אֵל מדעתכם'. ודָוִד אמר: 'שִוִּיתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אֶמּוֹט'. הוא אומר: אני לא רוקנתי את מחשבתי ממנו, וכמוהו כיד ימיני שאיני מתעלם ממנה הרף עין בגלל תנועתה המהירה. לכן איני נוטה, כלומר, איני נופל.

דע שכּל המעשׂים האלה של עבודת ה', כגון קריאת התורה, התפילה ועשׂיית שאר המצוות אין מטרתם אלא שתרגיל עצמך לעסוק בְּצִווּיָיו יתעלה, ולא תעסוק בענייני העולם הזה, כאילו אתה עוסק בו יתעלה ולא בזולתו. כשאתה מתפלל בהנעת שׂפתיך בפנותך אל הקיר וחושב על מה שאתה קונה ומוכר, וקורא את התורה בלשונך כשלבך נתון לבניין ביתך מבלי שתתבונן במה שאתה קורא, וכן כל אימת שאתה עושׂה מצוָה אתה עושׂה אותה באיבריך כמי שחופר חפירה בארץ או חוטב עצי הסקה מן היער מבלי להתבונן במשמעות המעשׂה הזה ולא במי שממנו יצאה (המִּצְוָה) ולא מה תכליתו (של המעשׂה) – אזי אל תחשוב שהגעת לתכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר עליהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם'.

מכאן ואילך אחל להדריכך אל צורת התרגול, כדי שתשׂיג את התכלית הגדולה הזאת. הדבר הראשון שתשתדל לעשׂותו הוא שתרוקן את מחשבתך מכּל דבר בשעה שאתה קורא קריאת שמע ומתפלל. אל תסתפק בכַוָּנָה בקריאת שמע בפסוק ראשון ומן התפילה בברכה ראשונה.

כאשר זה יעלה בידך וישתרש במשך שנים, השתדל לאחר מכן שכּל אימת שאתה קורא בתורה או שומע אותה, אל תחדל מלפנות כל כולך ובכל מחשבתך להתבונן במה שאתה שומע או קורא. וכאשר גם זה ישתרש לך במשך תקופה, השתדל שבכל מה שאתה קורא מכּל דברי הנביאים תהיה מחשבתך לעולם נקייה (מהרהור בעניין אחר). אפילו בכל הברכות תתכוון להתבונן במה שאתה מבטא ולשׂים לב מה משמעותו.

כאשר יזדככו לך מעשׂים אלה של עבודת ה', ומחשבתך תהיה בשעת עשׂייתם נקייה מהרהור בדבר כלשהו מענייני העולם הזה, השתדל לאחר-מכן להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרות חייך, ובכלל תפעיל מחשבתך במילי דעלמא בשעה שאתה אוכל או שותה, או שאתה בבית הכיסא, או בשעה שאתה שׂח עם אשתך או בניך הקטנים או בשעה שאתה שׂח עם המון העם. אלה הם זמנים מרובים וארוכים שזימנתי לך לחשוב על כל ענייני הרכוש, הנהגת הבית ותקנת הגוף. אבל בשעת המעשׂים שעל פי התורה, לא תעסיק את מחשבתך אלא במה שאתה עושׂה, כמו שהבהרנו. בשעה שאתה לבדך בלי אף אחד ובשעה שאתה מתעורר על מיטתך – היזהר מאוד מאוד מלהפעיל את המחשבה בשעות יקרות אלה בדבר אחר מלבד אותה עבודת האל השׂכלית, והיא לִקְרַב אל האל ולהתייצב לפניו בדרך האמיתי שלימדתיך, לא בדרך ההיפעלויות הדמיוניות.

זאת בעינַי התכלית שעשׂוי להשׂיג אותה חכם שהכשיר עצמו לה בדרך זאת של תרגול.

מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק נ"א